סובל מדורבן ברגל, מה הההבדל בין דורבן ובין פלנטר פצאיטיס?
מאמר המבדיל בין דורבן בעקב לפלנטר פצאיטיס
האם דורבן הוא מונח זהה לדלקת של הפסיה הפלנטרית: דורבן בכף הרגל הינו אחת האבחנות השכיחות ביותר בעולם האורתופדיה המערבית, ולמעשה האבחנה השנייה בשכיחותה בכף הרגל המובילה לטיפול רפואי. קיימת הערכה כי כשני מיליון אמריקאיים סובלים מדורבן ברגל בכל שנה, והבעיה לרוב מקושרת לפעילות גופנית, עבודה שוחקת או שינויי הנעלה.
מטופלים רבים הניגשים אל האורתופד בעקבות כאבים שהופיעו בעקב, סובלים מבלבול בין המושגים דורבן, דלקת של הפסיה הפלנטרית או לעיתים אף מוזכר המונח העברי דלקת חותלת השעל. בלבול זה לא נפתר ולעיתים אף מתעצם לאחר היציאה מהאורתופד מומחה כף הרגל, מאחר והנ"ל אינו מקפיד על שימוש בעולם טרמינולוגי מדוייק ונוטה להגדיר את כל בעיות העקב כדורבן, מטעמי נוחות ותקשורת עם המטופל. במעקב אחר פורומים עולמיים בנושא כף הרגל, ניתן למצא לא אחת, דיונים בין רופאי כף רגל ופדואטרים הדנים כיצד ניתן להציג את בעיית הדורבן בצורה נוחה ומדוייקת מבלי לבלבל את הלקוח, רופאים רבים מודים כי יעדיפו את חוסר הדיוק מטעמי נוחות, ו"הסבר קל" .
במאמר זה נעמוד על ההבדל בין המושגים דורבן בכף הרגל או בשמו הלועזי Heel-spur ובין המושג דלקת חותלת השעל או בשמה plantar-facaiitis. המונח דורבן בעקב מתאר בליטת עצם בדרך כלל בקדמת הקלקנאוס מקום חיבור קבוצת השרירים הפלקסורים הפנימית של כף הרגל ומיקום חיבור הפסיה הפלנטרית בתחתית כף הרגל.
קיימים הסברים רבים לדרך היווצרותה של בליטה גרמית זו, אך כיום הקונצנזוס הרחב של הרופאים מסכים עם הגישה כי הדורבן בעקב נוצר כתוצאה מתהליכי מתיחה ממושכים של הפסיה הפלנטרית את עצם הקלקנאוס, עומסים חוזרניים גורמים לפציעה והתפתחות קרעים מקרוסקופיים מרובים בפסיה הפלנטרית בקרבת האינסרצייה שלה לעצם הקלקנאוס. כאשר תהליכי הרס אלו גוברים על תהליכי הבנייה, נוצר מצבור של מיקרו-קרעים, ונוצר תהליך דלקתי בעל מאפיינים ניוונים במקום. בסופו של תהליך זה סידן חודר ושוקע ברקמה וזו הופכת למסויידת. מחקרים רבים התחקו אחר הנושא והדעה הרווחת כיום בין אנשי המחקר היא כי לבליטת העצם עצמה, אין קשר ישיר לכאב או לסימפטומים המקומיים המופקים בסינדרום הפסיה הפלנטרית. כלומר למעשה הימצאות הדורבן כנראה מעלה את הסיכון להופעת הכאבים והסנדרום אך אין היא מהווה מרכיב בבעיה. למעשה הגורם המרכזי לסימפטומים האופייניים לבעיה המכונה דורבן בעקב נובעים מדלקת כרונית של אינסרציית הפסייה הפלנטרית לקלקנאוס, בעקבות הדלקת בסיבי הרצועה סידור הסיבים נפגע והופך ללא מאורגן, נוצרת קליעת קצוות עצבים בפסיה הפלנטרית ( תהליך הדומה לטנדינוזיס בגידים), דבר הגורם לפסיה להיות חלשה יותר ורגישה יותר.במחקר שבוצע בצפון אמריקה – צילומי רנטגן נמצא דורבן בקידמת הקלקנאוס בקרב כ50% מהאוכלוסייה הבריאה שלא סבלה בכלל מכאבי עקב, בשעה שבקרב האוכלוסייה הסובלת מכאבי עקב נמצאה דורבן בכ 70% מהמטופלים. מחקר זה בהחלט מציין קשר בין דורבן בכף הרגל והסיכוי ללקות בכאבי עקב, מאידך מבליט את העובדה שיש להפריד בין המונחים. במחקר אחר נמצאן בצילומי רנטגן ממצאים של דורבן בתחתית העקב בקרב כ15% מהאוכלוסייה הבריאה ( זו הוגדרה ככזו שמעולם לא סבלה מכאבי כף רגל ) בשעה שממצאים דומים נמצאו בכ 15% מהאוכלוסייה שסבלה באותו הזמן מכאבי עקב. מחקר נוסף העריך כי בקרב 10% מכלל האוכלוסייה הבוגרת ניתן יהיה לזהות ממצא רנטגני ברור של דרבן בתחתית העקב, בשעה שרק כ5% מהם המהווים כחצי אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת, יסבלו מכאבים בכף הרגל. במחקרו של בארט אשר ערך מחקר על כ200 גופות, מצא ב 21% מהגופות שבדק, דורבן בכף הרגל, ממצא שמתאים למחקר הקודם שהעריך כי ל 10% מכלל האוכלוסייה הבוגרת קיים דרבן בכף הרגל. במחקר נוסף שערך רובין, נמצא כי 125 מטופלים שלו מתוך 461 היו בעלי סימן רנטגני חיובי המעיד על דרבן בקדמת העקב המהווים כ -21% ממטופליו, אך רק 13 מטופלים התלוננו על כאבים בעקב . טנז העריך במחקרו כי בכ 16% מהאוכלוסייה קיים דרבן אסימפטומטי כזה שאינו מכאיב או יוצר סימפטומים.אומאלי העריך במחקר שערך כי 12 מתוך 19 מטופלים שלו שסבלו מכאבי עקב לא הציגו ממצאים רנטגניים של דרבן.
ממחקרים אלו ומחקרים רבים אחרים שנעשו בנושא, ניתן להסיק באופן ברור כי הימצאותו של דורבן בקדמת הקלקנאוס בהחלט עשוי להגביר את הסיכוי הסטטיסטי לסבול מכאבי עקב המוגדרים ככאבים של דורבן, אך יש להבדיל בין המושגים דורבן בכף הרגל שכנראה אינו הגורם לכאבי עקב ובין דלקת כרונית של אינסרציית הפסייה הפלנטרית היוצרת סימפטומים המוגדרים כבעיית דורבן, ולכן אין משמעות בטיפול בדורבן בעקב לעצם הימצאות הדורבן הגרמי לגודלו או מיקומו.
