גורמי סיכון לדורבן ברגל

מהו גורם סיכון – ומה הוא לא?

לפני סקירת גורמי הסיכון עצמם, חשוב להבהיר מה בכלל אומר "גורם סיכון" מבחינה מדעית – ולמה זה שונה מ"גורם" או מ"סיבה".

• Association (קשר/מתאם): הגורם מופיע בשכיחות גבוהה יותר יחד עם המצב, מבלי לקבוע כיוון או סיבתיות.
• Risk Factor (גורם סיכון): באופן אידאלי, קודם להתפתחות המצב (נמדד לפני הופעת הכאב, במחקר פרוספקטיבי).
• Cause (גורם/סיבה): דורש רמת עדות סיבתית חזקה בהרבה מקשר סטטיסטי בלבד.
• Prognostic Factor (גורם פרוגנוסטי): מנבא את מהלך ההחלמה לאחר שהתסמינים כבר קיימים – שאלה שונה לגמרי מ"מה גרם לבעיה להופיע".

רוב הספרות על plantar fasciopathy היא observational, וחלק גדול ממנה case-control או cross-sectional. לכן יש להיזהר מהמשפט: "מצאנו הבדל בין חולים לבריאים ולכן מצאנו את הסיבה". גורם סיכון מעלה הסתברות באוכלוסייה; הוא אינו מוכיח מה גרם לכאב אצל אדם מסוים.

המסגרת הקלינית השימושית ביותר: הסיכון עולה מתוך אינטראקציה בין עומס (Load), יכולת נשיאת הרקמה (Tissue Capacity) וגורמים אישיים (Individual Factors). חשוב להדגיש: זוהי מסגרת חשיבה קלינית, לא נוסחה מתמטית מאומתת.

"דורבן" מול Plantar Fasciopathy

"דורבן" הוא מונח החיפוש העממי הנפוץ בעברית. המצב הקליני הנדון בעמוד זה הוא בדרך כלל כאב פלנטרי בעקב / plantar fasciopathy. חשוב להבהיר: זיז גרמי (Calcaneal Spur) בצילום אינו זהה ל-plantar fasciopathy. אין להציג גורמי סיכון ל-plantar fasciopathy כאילו הם בהכרח גם גורמי סיכון להיווצרות הזיז הגרמי עצמו – ראו הרחבה בסעיף 9.

משקל גוף ו-BMI

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה מקיפה שכללה 51 מחקרים ובחנה 104 משתנים אפשריים (עם איחוד סטטיסטי אפשרי עבור 12 מתוכם) מצאה ש-BMI גבוה (מעל 27) היה בעל יחס סיכויים (OR) של 3.7 (רווח סמך 95%: 2.93–5.62) – זהו הקשר הקליני המאוחד המובהק היחיד שנמצא בסקירה זו. האפקט נמצא חזק יותר באוכלוסייה שאינה ספורטיבית. [2]

הקשר בין BMI גבוה לבין plantar fasciopathy הוא מהעקביים בספרות. עם זאת, יש לנסח זאת בזהירות:

• Association אינה הוכחה לסיבתיות אצל אדם ספציפי.
• BMI הוא מדד אנתרופומטרי גס, המבוסס רק על משקל וגובה.
• הרכב גוף ורמת עומס/פעילות אינם מיוצגים ב-BMI לבדו.

מטה-אנליזה נוספת, שהתמקדה באנשים פעילים גופנית (רצים וספורטאים, 16 מחקרים), מצאה גם היא קשר מובהק: BMI גבוה יותר ב-2.13 ק"ג/מ"ר בממוצע (95% CI: 1.40–2.86) ומסת גוף גבוהה יותר ב-4.52 ק"ג בממוצע (95% CI: 0.55–8.49) אצל מי שפיתחו plantar fasciitis. [6] כלומר, גם באוכלוסייה ספורטיבית – לא רק בכללית – משקל הגוף רלוונטי. סקירת-על שבחנה 96 סקירות שיטתיות שונות בנושא plantar fasciitis מצאה קונצנזוס כללי בספרות סביב BMI כגורם סיכון – זהו אחד הנושאים הבודדים שבהם קיימת הסכמה רחבה יחסית בין סקירות שונות. [12]

טווח הקרסול ושרירי הסובך

זהו אחד הנושאים הסותרים ביותר בספרות בנושא זה, ולכן חשוב להציג אותו כפי שהוא: לא כעובדה סגורה.

עדות ותיקה: Riddle 2003

מחקר case-control ותיק ומוכר (50 מטופלים עם plantar fasciitis חד-צדדית, מול שני נבדקי ביקורת מותאמי גיל/מין לכל מקרה) מצא ש-dorsiflexion של 0° ומטה היה קשור ל-OR 23.3 (רווח סמך 95%: 4.3–124.4) לעומת dorsiflexion מעל 10°. [1]

חשוב לדייק: במחקר case-control קטן זה, dorsiflexion של 0° ומטה היה קשור ל-OR 23.3 לעומת מעל 10°, אך רווח הסמך היה רחב מאוד (4.3–124.4), ולכן אין להפוך את המספר ליחס סיכון אוניברסלי או ליישם אותו כמדד מדויק לכל מטופל. סקירה שיטתית מוקדמת יותר מצאה עדות מסוימת לירידה ב-dorsiflexion בכאב פלנטרי כרוני בעקב, אך תיארה את הספרות הכוללת בנושא כמוגבלת. [1,3]

עדות מאוחרת יותר: לא כה חד-משמעית

הסקירה השיטתית הגדולה של van Leeuwen ועמיתיה (2016, 51 מחקרים) לא ביססה הגבלת dorsiflexion בקרסול כ-association קלינית עקבית באיחוד הסטטיסטי שלה. [2]

מחקר case-control נוסף (80 מטופלים עם כאב עקב כרוני מול 80 בביקורת) בחן במפורש dorsiflexion, סיבולת שרירי הסובך ועומס תעסוקתי – ולא מצא קשר מובהק בין אף אחד משלושת אלה לבין כאב עקב כרוני, בעוד שהשמנה ומבנה כף רגל פרונטורי כן נמצאו מובהקים באותו מחקר (ראו סעיף 5). [5]

Johannsen 2024 – ממצא סותר ומודרני

מחקר case-control עדכני שכלל 108 מטופלים עם plantar fasciitis שאובחנה באולטרסאונד (מול קבוצת ביקורת מותאמת) מצא ממצא הפוך מהמצופה: dorsiflexion מוגבל לא נמצא קשור ל-plantar fasciitis. להפך – המטופלים עם plantar fasciitis הציגו dorsiflexion גבוה יותר מקבוצת הביקורת. [4]

לכן: הקשר בין dorsiflexion מוגבל לבין plantar fasciopathy אינו סגור מחקרית. זהו המסר הנכון לעמוד זה – לא אימוץ עיוור של ממצא 2003, ולא דחייתו המוחלטת, אלא הצגת התמונה הסותרת כפי שהיא.

קיצור גסטרוקנמיוס – לא אותו דבר

אין לתרגם אוטומטית "dorsiflexion מוגבל" ל"קיצור גסטרוקנמיוס" ומשם ל"גורם ל-plantar fasciitis". מבחינה קלינית, הערכת Silfverskiöld/גסטרוקנמיוס יכולה להיות שימושית, אך יש להבחין בין: טווח תנועה נמדד בקרסול, קונטרקטורה של הגסטרוקנמיוס, נוקשות גיד אכילס, ומנגנון הסימפטום בפועל – אלה אינם בני-החלפה זה בזה. המלצות מתיחה/טיפול בשרירי הסובך אינן חלק מעמוד גורמי-סיכון זה; להרחבה טיפולית ראו את עמוד הטיפול הייעודי.

עמידה ועומס תעסוקתי

Riddle et al. מצאו ש-עמידה על הרגליים במרבית שעות יום העבודה הייתה קשורה ל-OR 3.6 (רווח סמך 95%: 1.3–10.1) לעומת מי שאינם עומדים כך. [1]

עם זאת, סקירה שיטתית ייעודית לנושא (4 מחקרים) בחנה את הקשר בין עמידה ממושכת ל-plantar fasciitis ומצאה עדות באיכות נמוכה לביסוס קשר סיבתי, עם שונות רבה בהגדרות החשיפה בין המחקרים. [10] מחקר נוסף (סעיף 3) לא מצא קשר מובהק בין עומס תעסוקתי לכאב עקב כרוני. [5]

עמידה ממושכת עשויה להיות חלק מפרופיל הסיכון, אך הספרות התעסוקתית אינה חזקה מספיק כדי לקבוע שמספר מסוים של שעות עמידה גורם ל-plantar fasciopathy. אין ערך סף מספרי מבוסס (כגון 2, 4 או 6 שעות) שניתן להציג כקריטריון.

משטחים קשיחים

משטחים קשיחים עשויים להגדיל עומס מכני מצטבר במסגרות תעסוקתיות מסוימות, אך קשה להפריד בין השפעת המשטח, משך העמידה, ההנעלה והחשיפה הכוללת. אין להציג משטח קשיח כגורם סיכון עצמאי עם יחס סיכון מבוסס משלו.

פלטפוס, קשת גבוהה ומבנה כף הרגל

סקירה שיטתית מוקדמת מצאה שהעדות לתפקיד תנוחת כף הרגל הסטטית והתנועה הדינמית שלה כגורם ל-chronic plantar heel pain הייתה לא חד-משמעית (inconclusive). [3] הסקירה הגדולה יותר של van Leeuwen ועמיתיה מצאה חוסר עדות עקבית לתמיכה ב"דוגמה המסורתית" שמייחסת משמעות למגוון רחב של מדדים ביומכניים וקליניים של כף הרגל והקרסול. [2]

מנגד, שני מחקרי case-control ספציפיים כן מצאו קשר בין תנוחת כף רגל קיצונית לבין כאב עקב:

• מחקר Irving et al. 2007 (80 מטופלים מול 80 ביקורת): השמנה (BMI≥30) נמצאה עם OR 2.9 (95% CI: 1.4–6.1), ותנוחת כף רגל פרונטורית (FPI≥4) עם OR 3.7 (95% CI: 1.6–8.7). זהו ממצא ממחקר case-control – לא הוכחה שפרונציה גורמת ל-plantar fasciitis. [5]
• מחקר Johannsen 2024 (108 מטופלים עם plantar fasciitis מאובחנת באולטרסאונד): תנוחת כף רגל חריגה נמצאה קשורה ל-plantar fasciitis עם OR של כ-3.2–3.8 בסך הכול; hyperpronation באופן ספציפי – OR כ-5.4–5.5; hypopronation – OR כ-2.6–2.9. גם זהו מחקר case-control. [4]

אין להפוך זאת ל"גם פלטפוס וגם קשת גבוהה גורמים ל-plantar fasciitis". הפרשנות הנכונה: קיצוני תנוחת כף הרגל (בשני הכיוונים) עשויים להיות רלוונטיים אצל חלק מהמטופלים, אך המורפולוגיה בלבד אינה מספיקה כהסבר. כפי שכבר תועד בעמודים הייעודיים פלטפוס ו-קשת גבוהה, מורפולוגיה סטטית אינה שווה תסמינים או תפקוד – עיקרון זה תקף גם כאן, ולא יחזור בפירוט בעמוד הנוכחי.

סטטי לעומת דינמי

גובה קשת סטטי או ציון Foot Posture Index אינם מספרים לנו ישירות על לחץ פלנטרי, פרונציה דינמית, עומס רקמתי או כאב בפועל. גם כאן, מורפולוגיה ≠ תסמינים/תפקוד – בהתאם למסגרת שכבר נקבעה בעמודי פלטפוס וקשת גבוהה.

ריצה, ספורט ושינויי עומס

מיתוס SEO נפוץ טוען ש"ריצה גורמת ל-plantar fasciitis". זוהי הכללת יתר. ריצה מגדילה עומס רקמתי, אך עצם ההשתתפות בריצה אינה מספיקה כהסבר לפציעה.

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה שכללה 16 מחקרים באוכלוסייה פעילה גופנית מצאה שאצל מי שפיתחו plantar fasciitis, בהשוואה לביקורת, נמצאו בממוצע: BMI גבוה יותר ב-2.13 ק"ג/מ"ר (95% CI: 1.40–2.86), מסת גוף גבוהה יותר ב-4.52 ק"ג (95% CI: 0.55–8.49), וטווח plantarflexion גבוה יותר ב-7.04° (95% CI: 5.88–8.19). [6]

ממצא ה-plantarflexion המוגבר (לא dorsiflexion מוגבל!) הוא מעניין ותומך בכך שסיפור טווח התנועה בקרסול אינו פשוט כפי שנהוג לחשוב – עוד עדות לכך שאין למהר ולקבוע כיוון סיבתי אחיד לטווח תנועה בקרסול (ראו סעיף 3).

שינוי חד בעומס האימונים

אין לכתוב ש"כלל ה-10%" מונע plantar fasciitis, ואין לכתוב שעלייה של מעל 10% בנפח האימונים "גורמת" לבעיה. הספרות הכללית על פציעות ריצה קשורות-עומס מוצאת עדות מוגבלת וסותרת לגבי אחוזי סף מדויקים לשינוי עומס, וסקירות שיטתיות של פציעות ריצה אינן תומכות באחוז בטיחות אוניברסלי אחד. [7]

בקליניקה, שינוי חד בנפח, במהירות, בתדירות, במשטח או בסוג הנעל הוא מידע חשוב באנמנזה, אבל אין threshold מחקרי יחיד שמנבא plantar fasciopathy. (חלק זה משקף CLINICAL REASONING, לא ממצא מחקרי כמותי ישיר.)

איך אני בודק שינוי בעומס

הפסקה הבאה משקפת גישה קלינית וניסיון מקצועי אישי (EXPERT CLINICAL FRAMEWORK), ולא ממצא מחקרי כמותי.

אני מחפש את השינוי שקרה לפני הופעת הכאב, לא רק את כמות הפעילות המוחלטת. דוגמאות: עלייה בהליכה, תוכנית ריצה חדשה, ריצה מהירה יותר, יותר עליות, חזרה לפעילות אחרי הפסקה, שינוי תעסוקתי, משטח חדש, מעבר בין דגמי נעליים, שינוי במסת הגוף, החלמה/מנוחה מופחתת.

אף אחד מהגורמים האלה אינו מוכיח causation לבדו. אני מחפש התאמה בזמן בין שינוי העומס, הופעת הסימפטומים ויכולת הרקמה להתמודד איתו.

גיל, מין וגורמים כלליים

נתוני תחלואה צבאיים גדולים בארה"ב מצאו ששכיחות plantar fasciitis עולה עם הגיל: קבוצת הגיל 40 ומעלה, לעומת קבוצת 20–24, הציגה יחס שכיחות מתוקנן (aIRR) של 3.42 (95% CI: 3.34–3.51). מין נקבי נמצא גם הוא קשור לשכיחות גבוהה יותר בנתונים הצבאיים. [8]

אוכלוסייה צבאית אינה שווה לאוכלוסייה הכללית – מדובר באוכלוסייה צעירה יחסית, פעילה ותחת עומסי אימון ייחודיים. מחקר אוכלוסייה כללי יותר (5,109 מבוגרים בני 50 ומעלה) מצא ששכיחות כאב פלנטרי בעקב הייתה 9.6% (95% CI: 8.8–10.5), מעט שכיחה יותר בנשים, אך דומה יחסית בין קבוצות הגיל באוכלוסייה המבוגרת הזו – והייתה קשורה לעודף משקל ולמשתני בריאות/אורח חיים כלליים נוספים. [9]

לכן: אין לקבוע ש"אישה בגיל 40–60 היא הפרופיל הקלאסי" כחוק ביולוגי – זהו דפוס שנצפה בהקשרים מסוימים, לא כלל אבחנתי.

גורמי בריאות מערכתיים

עמוד זה אינו קטלוג מחלות מערכתיות. כאשר מוזכרים בספרות גורמים כמו סוכרת, מחלות מפרקים דלקתיות, אוסטאופורוזיס, יתר לחץ דם או מחלת כליות – יש להבחין בין association כללית לכאב עקב לבין הוכחת causation ספציפית ל-plantar fasciopathy. ממצאים ממאגרי נתונים אוכלוסייתיים גדולים הם לרוב חתכיים (cross-sectional) ואינם מבססים כיוון סיבתי. עמוד זה אינו נועד ליצור חשש ממחלה, ולכן אינו מרחיב בנושא זה מעבר לאזכור עקרוני זה.

הנעלה ומשטחי דריכה

הנעלה יכולה לשנות עומס פלנטרי ועשויה לקיים אינטראקציה עם תסמינים וחשיפת עומס כוללת, אך עדות איכותית המזהה מאפיין נעל בודד כגורם סיכון סיבתי עצמאי ל-plantar fasciitis היא מוגבלת.

אין לקבוע כעובדה אוניברסלית: שנעליים שטוחות גורמות ל-PF, שנעליים קשיחות גורמות ל-PF, שנעליים מינימליסטיות גורמות ל-PF, שנעליים בלויות גורמות ל-PF, או שהיעדר תמיכת קשת גורם ל-PF. מעבר בין דגמי נעליים נותר רלוונטי קלינית כחלק מהיסטוריית העומס הכוללת (ראו סעיף 6).

להרחבה על בחירת נעליים: נעליים והנעלה.

האם הדורבן בעצם גורם לכאב?

האם הדורבן הגרמי הוא גורם סיכון?

זיז גרמי בעקב (Calcaneal Spur) נמצא בקורלציה עם כאב פלנטרי בעקב במחקרי תצפית והדמיה, אך הוא נמצא גם אצל אנשים א-סימפטומטיים לחלוטין. סקירה שיטתית מצאה שנוכחות זיז גרמי הייתה קשורה לכאב עקב פלנטרי כרוני. [3] סקירה שיטתית גדולה יותר מצאה גם היא שכיחות מוגברת של ממצאים גרמיים, כולל זיז תת-קלקנאלי, בקרב מטופלים עם plantar fasciopathy. [2]

עם זאת, association אינה causation. אין לתאר את המצב כ"הזיז גורם לכאב" באופן פשטני – זהו ממצא הדמיה שכיח יחסית, לרבות באנשים ללא שום תלונה, ואינו קריטריון לאבחנה או לחומרת המצב.

מפרק ה-MTP הראשון ומנגנון ה-Windlass

סקירה שיטתית מוקדמת מצאה עדות מסוימת לירידה בטווח ה-extension של המפרק ה-MTP הראשון בקרב מטופלים. [3] עם זאת, הסקירה השיטתית הגדולה יותר של van Leeuwen ועמיתיה, שבחנה את הנתונים המאוחדים, לא מצאה הבדל מובהק ב-extension של ה-MTP הראשון. [2] לכן אין להציג הגבלה ב-Hallux/MTP ראשון כגורם סיכון מרכזי ומבוסס – ניתן להעריך אותה קלינית, אך העדות נותרת לא עקבית.

חוזק שרירי – כף רגל פנימית וסובך

אין לייבא טענות לפיהן שרירי כף הרגל הפנימיים החלשים, שרירי סובך חלשים או חולשת שריר הישבן "גורמים" ל-plantar fasciitis, אלא אם קיימת עדות פרוספקטיבית חזקה לכך. הבדלים בחוזק שנמדדים במחקרי חתך יכולים לשקף סיבה, תוצאה, או פשוט ירידה בכושר עקב הימנעות מכאב (Deconditioning) – ולא ניתן להבחין ביניהם ממחקר חתך בלבד. עמוד זה נמנע במכוון מ"סיבתיות הפוכה" (Reverse Causation) מסוג זה.

גורם סיכון מול פרוגנוזה

חשוב להבחין בין "גורם סיכון להתפתחות הבעיה" לבין "גורם המנבא סיכוי החלמה" – אלה שני סוגי שאלות שונים לגמרי. סקירה שיטתית ייעודית לנושא הפרוגנוזה (5 מחקרים, 811 משתתפים, 98 משתנים שנבדקו) מצאה שאיכות העדות הייתה נמוכה באופן כללי. מנבאים בולטים לתוצאה כללו נוכחות זיז גרמי, חוזק השרירים הפלנטו-פלקסורים ותגובה לטייפינג – כמנבאי תוצאה לאחר שהתסמינים כבר קיימים, לא כ"גורמים" להתפתחות הבעיה מלכתחילה. [13]

איך אני משתמש בגורמי סיכון בבדיקה?

מדיד לעומת בלתי-מדיד

סיכום שימושי, שאינו מדרג כל גורם לפי OR בודד אלא לפי רמת עקביות הראיה:

• עקבי יותר: BMI / מסת גוף, במיוחד באוכלוסייה שאינה ספורטיבית.
• אפשרי / תלוי-הקשר: עומס תעסוקתי בעמידה, קיצוני תנוחת כף רגל, טווח תנועה בקרסול, משתני פעילות/עומס.
• לא עקבי / מוגבל: מרבית המדדים הביומכניים הסטטיים, טווח תנועת ה-MTP הראשון, מאפייני נעל ספציפיים, משתני חוזק שריר בודדים.

מסגרת זו עדיפה על רשימת "10 הגורמים המובילים לדורבן" – היא משקפת את מצב הראיות בפועל, לא היררכיה מדומה.

גורמים הניתנים לשינוי מול כאלה שאינם

ניתנים לשינוי, פוטנציאלית: מסת גוף בהקשר מתאים, חשיפת עומס, חשיפה תעסוקתית כאשר ניתן, הנעלה/ממשק הנעל-רגל, ליקויי טווח תנועה נבחרים כאשר יש להם משמעות קלינית.

פחות ניתנים לשינוי / אינם ניתנים לשינוי: גיל, מין, מבנה מבני מסוים, גורמים מערכתיים/גנטיים מסוימים.

חשוב: "ניתן לשינוי" אינו אומר שהקשר סיבתי הוכח, ואינו אומר ששינוי הגורם מבטיח בהכרח שהבעיה לא תחזור בעתיד.

הגישה הקלינית שלי

הפסקה הבאה משקפת גישה קלינית וניסיון מקצועי אישי (EXPERT CLINICAL FRAMEWORK).

בבדיקה אני לא עוצר בשאלה "אילו גורמי סיכון קיימים?" אלא ממשיך ל: אילו factors נוכחים אצל המטופל הספציפי הזה; אילו מהם ניתנים לשינוי בפועל; אילו מתאימים בזמן להיסטוריית העומס והופעת הסימפטומים; ואילו באמת רלוונטיים לתסמינים של המטופל הזה – לא רק "נמצאים בספרות" באופן כללי. זה כולל בדיקת מסת גוף/שינוי משקל, היסטוריית עומס ואימון, טווח תנועה בקרסול/סובך כאשר רלוונטי, מורפולוגיית כף הרגל ללא הנחת סיבתיות, הנעלה כחלק מהקשר העומס הכולל, היסטוריה תעסוקתית, והקשר של החלמה/מנוחה. אני משלב את הממצאים יחד – ולא מתייחס לאף משתנה בודד כאבחנה השלמה בפני עצמה.

לסיכום

Plantar fasciopathy מתפתחת בהקשר מולטיפקטוריאלי. מבין הגורמים הנפוצים שמוצעים בספרות, ל-BMI/מסת גוף יש כרגע התמיכה האפידמיולוגית העקבית ביותר. טווח תנועת הקרסול, תנוחת כף הרגל, עמידה תעסוקתית ומשתני פעילות עשויים להיות משמעותיים באוכלוסיות נבחרות, אך העדות הטרוגנית ולעיתים סותרת. לכן ההערכה הקלינית הטובה אינה שואלת רק "איזה גורם סיכון יש?" אלא: אילו factors נוכחים, אילו מהם ניתנים לשינוי, אילו תואמים את התזמון וההיסטוריה העומסית, ואילו באמת רלוונטיים לתסמינים של המטופל הספציפי הזה.

למדריך הטיפול המלא, המבוסס בין היתר על הנחיות הפרקטיקה הקליניות העדכניות של איגוד הפיזיותרפיה האמריקאי לענף האורתופדי: טיפול בדורבן ברגל – מה באמת עוזר לכאב בעקב? → [11]

שאלות נפוצות

מה הגורם העיקרי לדורבן?

אין גורם יחיד. המצב מולטיפקטוריאלי, ונובע משילוב של עומס, יכולת הרקמה וגורמים אישיים.

האם עודף משקל גורם לדורבן?

BMI/מסת גוף מציגים אחת מה-associations העקביות יותר, במיוחד באוכלוסייה שאינה ספורטיבית, אך זה לא מוכיח מדוע אדם ספציפי פיתח כאב.

האם קיצור שרירי התאומים גורם לדורבן?

dorsiflexion מוגבל נמצא קשור מאוד במחקר case-control ותיק אחד, אך מחקרים מאוחרים יותר אינם עקביים – ואחד מהם אף מצא ממצא הפוך. יש להעריך זאת קלינית, לא להניח זאת מראש.

האם פלטפוס גורם לדורבן?

לא באופן אוטומטי. להרחבה: פלטפוס.

האם קשת גבוהה גורמת לדורבן?

לא באופן אוטומטי. להרחבה: קשת גבוהה.

האם עמידה כל היום גורמת לדורבן?

עומס תעסוקתי בעמידה קשור בחלק מהמחקרים, אך העדות הסיבתית איכותה נמוכה, ומחקרים אחרים לא מצאו קשר מובהק.

האם ריצה גורמת לדורבן?

ריצה כשלעצמה אינה מספיקה כהסבר. היסטוריית עומס, מסת גוף, החלמה ויכולת הרקמה האישית הם המשתנים הרלוונטיים.

האם נעל לא נכונה גורמת לדורבן?

הנעלה יכולה לשנות עומס, אך אין מאפיין נעל בודד שהוכח כמסביר את כלל מקרי ה-plantar fasciopathy.

האם הדורבן שרואים בצילום הוא הסיבה לכאב?

לא בהכרח. הזיז הגרמי הוא ממצא הדמיה הקשור לעיתים לכאב, אך יכול להימצא גם ללא כל כאב.

מקורות נבחרים

1. Riddle DL, Pulisic M, Pidcoe P, Johnson RE. Risk factors for plantar fasciitis: a matched case-control study. J Bone Joint Surg Am. 2003;85(5):872–877. doi:10.2106/00004623-200305000-00015. PMID:12728038.
2. van Leeuwen KDB, Rogers J, Winzenberg T, van Middelkoop M. Higher body mass index is associated with plantar fasciopathy/'plantar fasciitis': systematic review and meta-analysis of various clinical and imaging risk factors. Br J Sports Med. 2016;50(16):972–981. doi:10.1136/bjsports-2015-094695. PMID:26644427.
3. Irving DB, Cook JL, Menz HB. Factors associated with chronic plantar heel pain: a systematic review. J Sci Med Sport. 2006;9(1–2):11–22. doi:10.1016/j.jsams.2006.02.004. PMID:16584917.
4. Johannsen FE, Rydahl JP, Jacobsen AS, Brahe CCH, Magnusson PS. Foot Posture and Ankle Dorsiflexion as Risk Factors for Developing Achilles Tendinopathy and Plantar Fasciitis: A Case-Control Study. Foot Ankle Int. 2024;45(12):1380–1389. doi:10.1177/10711007241281289. PMID:39422991.
5. Irving DB, Cook JL, Young MA, Menz HB. Obesity and pronated foot type may increase the risk of chronic plantar heel pain: a matched case-control study. BMC Musculoskelet Disord. 2007;8:41. doi:10.1186/1471-2474-8-41. PMID:17506905.
6. Hamstra-Wright KL, Huxel Bliven KC, Bay RC, Aydemir B. Risk Factors for Plantar Fasciitis in Physically Active Individuals: A Systematic Review and Meta-analysis. Sports Health. 2021;13(3):296–303. doi:10.1177/1941738120970976. PMID:33530860.
7. Damsted C, Glad S, Nielsen RO, Sørensen H, Malisoux L. Is There Evidence for an Association Between Changes in Training Load and Running-Related Injuries? A Systematic Review. Int J Sports Phys Ther. 2018;13(6):931–942. doi:10.26603/ijspt20180931. PMID:30534459.
8. Scher DL, Belmont PJ Jr, Bear R, Mountcastle SB, Orr JD, Owens BD. The incidence of plantar fasciitis in the United States military. J Bone Joint Surg Am. 2009;91(12):2867–2872. doi:10.2106/JBJS.I.00257. PMID:19952249.
9. Thomas MJ, Whittle R, Menz HB, Rathod-Mistry T, Marshall M, Roddy E. Plantar heel pain in middle-aged and older adults: population prevalence, associations with health status and lifestyle factors, and frequency of healthcare use. BMC Musculoskelet Disord. 2019;20(1):337. doi:10.1186/s12891-019-2718-6. PMID:31325954.
10. Waclawski ER, Beach J, Milne A, Yacyshyn E, Dryden DM. Systematic review: plantar fasciitis and prolonged weight bearing. Occup Med (Lond). 2015;65(2):97–106. doi:10.1093/occmed/kqu177. PMID:25694489.
11. Koc TA Jr, Bise CG, Neville C, Carreira D, Martin RL, McDonough CM. Heel Pain – Plantar Fasciitis: Revision 2023. J Orthop Sports Phys Ther. 2023;53(12):CPG1–CPG39. doi:10.2519/jospt.2023.0303. PMID:38037331.
12. Rhim HC, Kwon J, Park J, Borg-Stein J, Tenforde AS. A Systematic Review of Systematic Reviews on the Epidemiology, Evaluation, and Treatment of Plantar Fasciitis. Life (Basel). 2021;11(12):1287. doi:10.3390/life11121287. PMID:34947818.
13. Gulle H, Morrissey D, Tan XL, Cotchett M, Miller SC, Jeffrey AB, Prior T. Predicting the outcome of plantar heel pain in adults: a systematic review of prognostic factors. J Foot Ankle Res. 2023;16(1):28. doi:10.1186/s13047-023-00626-y. PMID:37173686.