פלטפוס (כף רגל שטוחה)

מה זה פלטפוס?

פלטפוס (Pes Planus) מתאר מצב שבו הקשת האורכית הפנימית של כף הרגל נמוכה מהרגיל, כך שכף הרגל נראית "שטוחה" יותר בעמידה. הוא יכול להיות מולד (קיים מילדות) או נרכש (מתפתח בבגרות).

הנקודה החשובה ביותר להבין: פלטפוס הוא ממצא מבני, לא אבחנה של כאב. אנשים רבים עם כף רגל שטוחה משמעותית אינם סובלים מכל תלונה, ופעילים לחלוטין ללא מגבלה. קשת נמוכה בפני עצמה אינה "פגם" שיש לתקן – היא צורה אחת מתוך טווח רחב של מבנים תקינים של כף הרגל.

עם זאת, "פלטפוס" הוא מטרייה רחבה מדי מבחינה קלינית. תחתיה מסתתרים כמה מצבים שונים מאוד זה מזה – מקשת נמוכה תפקודית שאין לה שום משמעות, ועד דפורמציה מתקדמת שדורשת מעקב אורתופדי. הסעיף הבא (סעיף 2) מפרק את ה"מטרייה" הזו לקטגוריות הקליניות המדויקות.

סוגי פלטפוס – למה חשוב להבדיל?

הטעות הנפוצה ביותר בהתייחסות לפלטפוס היא להתייחס אליו כאל ישות אחת. בפועל, קיימת חלוקה קלינית משמעותית בין ארבע קבוצות:

א. פלטפוס גמיש התפתחותי (בילדים)

קשת שנראית שטוחה בעמידה אך "מופיעה" כאשר הילד עומד על קצות האצבעות או כשאין עומס על הרגל (Flexible Flatfoot). זהו החלק הגדול ביותר של הילדים עם כף רגל "שטוחה", ולרוב הוא שלב תקין בהתפתחות (ראו הרחבה בסעיף 5).

ב. פלטפוס גמיש חוקתי במבוגר

אותה תבנית של קשת נמוכה גמישה, אך אצל מבוגר שבו זהו מבנה יציב וקבוע מילדות, ללא החמרה פרוגרסיבית. זהו וריאנט אנטומי, לא תהליך מחלה.

ג. פלטפוס נוקשה / פתולוגיה מבנית

מצב שבו הקשת אינה חוזרת גם ללא עומס – סימן ל-Rigid Flatfoot, שיכול לנבוע ממצבים כמו Tarsal Coalition (גישור עצמות בכף הרגל) ודורש בירור אורתופדי ממוקד, שונה לחלוטין מהטיפול השמרני בפלטפוס גמיש.

ד. Progressive Collapsing Foot Deformity (PCFD)

קבוצת מומחים בינלאומית הציעה ב-2020 את המונח PCFD כדי להחליף שמות ישנים ומבלבלים כמו Posterior Tibial Tendon Dysfunction (PTTD) ו-Adult Acquired Flatfoot Deformity (AAFD), ולתאר במדויק דפורמציה תלת-ממדית מתקדמת: קריסה של הקשת יחד עם valgus של העקב, אבדוקציה של כף הרגל הקדמית ולעיתים מעורבות של הקרסול. [1,2]

חשוב להדגיש: PCFD אינו שם נרדף לכל פלטפוס. רוב האנשים עם קשת נמוכה (קבוצות א' ו-ב' לעיל) לעולם לא יפתחו PCFD. PCFD הוא אבחנה קלינית ספציפית, המבוססת על החמרה פרוגרסיבית לאורך זמן, ולא כל קשת נמוכה יציבה. הרחבה על PCFD, כולל מתי לחשוד בו וכיצד מטפלים בו, מופיעה בסעיף 8.

איך בודקים ומאבחנים פלטפוס?

הבדיקה הקלינית הבסיסית מטרתה קודם כל להבדיל בין פלטפוס גמיש לנוקשה, ורק אחר כך לאפיין את חומרתו:

• מבחן "יותר מדי אצבעות" (Too Many Toes): הסתכלות מאחורי המטופל העומד – אם נראות יותר אצבעות מהצפוי מהצד החיצוני של כף הרגל, זהו סימן לאבדוקציה של כף הרגל הקדמית.
• מבחן העמידה על קצות האצבעות (Heel-Rise Test): בפלטפוס גמיש תקין, הקשת אמורה "להתרומם" והעקב לעבור ל-varus בעת עמידה על קצות האצבעות. חוסר יכולת לבצע זאת, או כשל בשינוי צורת העקב, מעלה חשד לתפקוד לקוי של הגיד השוקי האחורי (Posterior Tibial Tendon) ולתהליך PCFD מתפתח.
• מבחן Jack / Hübscher (Windlass Test): כיפוף גב (dorsiflexion) פסיבי של הבוהן הגדולה בעמידה – עלייה תקינה של הקשת מעידה על מנגנון Windlass תקין ועל פלטפוס גמיש.

שחיקת נעליים אינה כלי אבחוני מדויק בפני עצמה – היא יכולה לרמז על דפוס הליכה, אך מגוון גורמים (הרגלי הליכה, סוג הנעל, משטח הליכה) משפיעים עליה, ואין לקבוע ממנה אבחנה.

הגישה הקלינית שלי לבדיקה

הפסקה הבאה משקפת גישה קלינית וניסיון מקצועי אישי, ולא ממצא מחקרי ישיר.

מעבר לבדיקות הסטנדרטיות, אני בונה את הבדיקה סביב ארבע שאלות:

1. מורפולוגיה (Morphology): מה צורת כף הרגל בעמידה, ללא עומס, ובתנועה? האם יש אסימטריה בין שתי הרגליים?
2. גמישות (Mobility): האם הקשת גמישה או נוקשה? האם היא "חוזרת" בהעמסה על קצות האצבעות?
3. תפקוד (Function): איך כף הרגל מתפקדת בהליכה ובריצה – בבדיקת הליכה דינמית, לא רק בעמידה סטטית?
4. תלונה ועומס (Symptoms & Load): האם קיימת תלונה בפועל, ובאיזה עומס (זמן עמידה, סוג פעילות, סוג נעל) היא מופיעה?

רק שילוב של ארבעת הממדים האלה – ולא מבנה כף הרגל בלבד – הוא שקובע את הצורך והכיוון בטיפול.

מתי צריך צילום רנטגן?

ברוב המקרים של פלטפוס גמיש ללא תלונה, אין צורך בהדמיה. כאשר יש חשד לפלטפוס נוקשה, כאב מתמשך, או חשד ל-PCFD, ניתן להשתמש בצילום רנטגן בעמידה (weight-bearing) ולמדוד את זווית Meary (הזווית בין הציר האורכי של הטלוס לציר האורכי של המטטרסל הראשון בתצפית צד).

• זווית תקינה: כ-0° ± 4°.
• זווית קמורה כלפי מטה (plantar apex) הגדולה מ-4° מוגדרת פלטפוס; דירוג רדיוגרפי נפוץ: 5°–15° קל, 16°–30° בינוני, מעל 30° חמור. [24]

חשוב: זווית Meary היא כלי תיאורי-רדיוגרפי בלבד. היא מתארת את מידת קריסת הקשת בצילום, אך אינה, כשלעצמה, קובעת את הצורך בטיפול – ההחלטה הטיפולית מבוססת על התמונה הקלינית המלאה (תלונה, גמישות, תפקוד), לא על מספר בודד בצילום.

פלטפוס וכאב – מה באמת אומר המחקר?

זהו האזור שבו הספרות הפופולרית נוטה להפריז. המחקר בפועל מצביע על קשרים וגורמי סיכון סטטיסטיים – לא על שרשרת סיבתית מוכחת שבה פלטפוס "גורם" באופן ליניארי לבעיות בברך, באגן ובגב.

לחץ כפות הרגליים (Plantar Pressure)

מחקרים המשווים דפוסי לחץ פלנטרי בין כף רגל תקינה, שטוחה וקשתית מראים שכף רגל שטוחה מציגה דפוס שונה מכף רגל תקינה – לא סתם "יותר לחץ בכל מקום". באחת ההשוואות, לחץ באזור המטטרסלים 4–5 היה דווקא נמוך יותר בכפות רגליים שטוחות בהשוואה לתקינות. [15,16] לכן אין לכתוב שפלטפוס גורם עומס-יתר גורף בכף הרגל הקדמית, ואין לראות בו הסבר אוטומטי למטטרסלגיה. הרחבה על עומס בכף הרגל הקדמית מופיעה בעמוד הייעודי: מטטרסלגיה.

כאב עקב פלנטרי (Plantar Heel Pain)

סקירה שיטתית שבחנה גורמים הקשורים לכאב עקב פלנטרי כרוני מצאה שהעדות לתפקיד של תנוחת כף הרגל הסטטית והדינמית כגורם הייתה לא חד-משמעית (inconclusive). [14] גורמים כמו BMI ו-Calcaneal Spur נמצאו קשורים בעקביות רבה יותר. במילים אחרות: פלטפוס עשוי להיות אחד ממספר גורמים אפשריים, אך אינו "האשם" האוטומטי בכל מקרה של כאב עקב.

שברי מאמץ ו-MTSS (Shin Splints)

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה שבחנה תנוחת כף רגל כגורם סיכון לפציעות עומס-יתר בגפה התחתונה מצאה עדות חזקה יחסית (עם effect size קטן) לכך שתנוחת כף רגל פרונטית מהווה גורם סיכון ל-Medial Tibial Stress Syndrome (MTSS), אך עדות מוגבלת מאוד, גם היא עם effect size קטן, לתפקידה ב-Patellofemoral Pain (PFP). [10]

כאב ברך (Patellofemoral Pain)

מחקר עוקבה פרוספקטיבי גדול (JUMP-ACL, כ-1,597 משתתפים) זיהה Navicular Drop מוגבר כאחד ממספר גורמי סיכון ביומכניים ל-Patellofemoral Pain Syndrome, לצד גורמים נוספים כמו ירידה בכיפוף הברך בנחיתה מקפיצה, כוח תגובת קרקע מופחת וחולשת שריר. [11] אין ערך יחיד ("מעל 10 מ"מ") שמוגדר כ"כלל זהב" אבחנתי – זהו אחד ממספר גורמי סיכון, לא קריטריון בודד וגורף.

כאב ברך אצל מבוגרים ונזק לסחוס

מחקר חתך (cross-sectional) מתוך מחקר Framingham בקרב כ-1,900 מבוגרים מבוגרים מצא של-planus foot morphology היה יחס סיכויים (Odds Ratio) של 1.3 לכאב ברך, ו-1.4 לנזק סחוסי בחלק המדיאלי של מפרק הברך. [12] חשוב לדייק: אלו יחסי סיכויים בודדים ממחקר חתך, ואין לתרגם אותם לאחוז אחיד של החרפת סיכון, ואין לכתוב שקשת נמוכה מובילה בהכרח לפגיעה בלתי-הפיכה בסחוס – מדובר בממצא אסוציאטיבי בלבד, שאינו יכול לקבוע כיוון סיבתי.

כאב גב תחתון

מחקר רטרוספקטיבי גדול בקרב מתגייסים צבאיים בישראל מצא שפלטפוס בינוני-חמור נקשר בשיעור גבוה יותר של כאב ברך קדמי וכאב גב תחתון לסירוגין, לעומת פלטפוס קל וקבוצת ביקורת. [13] זהו ממצא של קשר סטטיסטי באוכלוסייה צבאית ספציפית – לא הוכחה לשרשרת סיבתית "כף רגל שטוחה → פרונציה → ברך → אגן → גב". שרשרת כזו אינה נתמכת כמנגנון סיבתי מוכח, וההמלצה הקלינית הנכונה היא להתייחס לכל מקטע (כף רגל, ברך, אגן, גב) בבדיקה נפרדת, לא להניח קשר אוטומטי.

פלטפוס אצל ילדים

קשת כף הרגל אצל ילדים מתפתחת בהדרגה, וכף רגל "שטוחה" בגיל הרך היא לרוב תופעה תקינה ולא בעיה. שכיחות הפלטפוס הגמיש בילדים בגילי 3–6 נמצאה כ-44%, עם ירידה עקבית עם הגיל (מ-54% בגיל 3 ל-24% בגיל 6) ושכיחות גבוהה יותר אצל בנים. [5]

אין לקבוע "גיל סף" קבוע שבו הקשת חייבת להיווצר. סקירה שיטתית שבחנה את התפתחות כף הרגל הפדיאטרית התקינה מצאה שלא ניתן להגיע למסקנה חד-משמעית לגבי הגיל שבו תנוחת כף הרגל אצל ילדים מפסיקה להתפתח. [4] כללי אצבע נפוצים ("הקשת נוצרת עד גיל 6", "עד גיל 10" וכדומה) הם הכללות שלא נתמכות בעדות איתנה, ואין להציג אותם כעובדה קבועה.

האם מדרסים "בונים" את הקשת אצל ילד בריא ללא תלונה?

מחקר מבוקר עם מעקב ארוך טווח (129 ילדים שגויסו, 98 השלימו מעקב) בחן שימוש בנעליים ובמדרסים מתקנים בילדים עם פלטפוס גמיש, ומצא ששימוש זה לא שינה את מהלך ההתפתחות הרדיוגרפית לאורך שלוש שנים לפחות, בהשוואה לקבוצת ביקורת. [6]

סקירת Cochrane משנת 2022, שכללה 16 ניסויים מבוקרים ו-1,058 ילדים, הגיעה למסקנה שקיימת עדות ברמת ודאות נמוכה עד נמוכה-מאוד לגבי יעילות מדרסים בטיפול בכף רגל שטוחה בילדים, ולא נמצאה תמיכה מספקת בשימוש שגרתי ויקר במדרסים מותאמים אישית בילדים בריאים א-סימפטומטיים. [7]

המשמעות המעשית: אין לכתוב שמדרס "מעצב" את כף הרגל של ילד או מבטיח מניעה של בעיה שעוד לא קיימת, כאשר מדובר בילד בריא ללא תלונה. אצל ילד א-סימפטומטי, ההמלצה הרווחת במחקר היא מעקב, לא התערבות מונעת גורפת.

מתי כדאי בכל זאת להעריך ילד עם כף רגל שטוחה?

הערכה מקצועית מוצדקת כאשר יש כאב בפועל, קושי בהליכה או בפעילות גופנית, א-סימטריה בולטת בין הרגליים, או חשד לפלטפוס נוקשה (קשת שאינה "חוזרת" גם ללא עומס) – ולא כברירת מחדל אצל כל ילד עם קשת נמוכה.

הליכה יחפה והתפתחות הקשת

מחקרים משווים בין ילדים שגדלו יחפים לילדים שגדלו עם נעליים סגורות מוצאים שכיחות פלטפוס נמוכה יותר בקבוצה היחפה. בסקר ותיק בקרב כ-2,300 ילדים, שכיחות פלטפוס הייתה גבוהה יותר בקרב ילדים שנעלו נעליים (כ-8.6%) לעומת ילדים יחפים (כ-2.8%). [8] מחקרים נוספים תומכים בקשר בין הליכה יחפה במידה מסוימת לבין התפתחות קשת וצורת כף רגל שונה בהשוואה לגידול עם נעליים סגורות באופן קבוע. [9]

יש לפרש זאת בזהירות: אלו מחקרי תצפית (association), לא ניסויים מבוקרים שמוכיחים סיבתיות. אין לכתוב שהליכה יחפה "בונה" קשת בוודאות, ואין להציג זאת כהמלצת טיפול מוכחת – מדובר בקשר תצפיתי מעניין, לא בפרוטוקול טיפולי מבוסס-ראיות.

תרגילים ושיקום

Short Foot Exercise (SFE) – מה המחקר מראה?

תרגיל "כף הרגל הקצרה" (Short Foot Exercise) נחקר כאמצעי לחיזוק שרירי כף הרגל הפנימיים. מחקר מקדים בקרב 21 מבוגרים א-סימפטומטיים בחן תוכנית אימון של Short Foot Exercise שנמשכה 4 שבועות. Navicular Drop ירד בממוצע 1.8 מ"מ בתום 4 שבועות האימון, ומדידת מעקב לאחר 8 שבועות (מתום תחילת המחקר) הראתה ירידה ממוצעת של 2.2 מ"מ. למחקר לא הייתה קבוצת ביקורת, והוא לא כלל מטופלים עם פלטפוס סימפטומטי. [19]

מטה-אנליזה עדכנית (2024) שבחנה את כלל המחקר בנושא מצאה תמונה מעורבת: ללא הבדל מובהק כללי בין SFE לביקורת במבחני Navicular Drop ו-Foot Posture Index, אך עם שיפור ב-Navicular Drop כאשר משך ההתערבות עלה על 6 שבועות. [20]

לכן אין להציג את SFE כתרגיל-העל שעדיף באופן מוחלט על כל חלופה אחרת. העדות הנוכחית תומכת בו כתרגיל בעל פוטנציאל, בעיקר כאשר הוא ניתן למשך מספיק שבועות, אך לא כפתרון מוכח ואוניברסלי.

שילוב תרגילים ומדרס בפלטפוס גמיש סימפטומטי

מחקר מבוקר אקראי (RCT) בקרב 40 מבוגרים עם פלטפוס גמיש סימפטומטי, שנמשך 6 שבועות, השווה מדרס בלבד לעומת מדרס בשילוב SFE. הקבוצה המשולבת (מדרס + תרגיל) הראתה כאב נמוך יותר ותפקוד טוב יותר בהשוואה למדרס בלבד. מעניין לציין: ה-Navicular Drop ירד באופן דומה בשתי הקבוצות – כלומר השיפור הקליני לא נבע בהכרח משינוי מדיד בגובה הקשת. [21]

איך אני בוחר תרגילים

הפסקה הבאה משקפת גישה קלינית וניסיון מקצועי אישי, ולא רק המלצה מבוססת-מחקר ישירה.

בפועל, בחירת התרגילים אינה "רשימת תרגילים לפלטפוס" אחידה, אלא נגזרת מהליקוי התפקודי שזוהה בבדיקה: חולשה בשרירים הפנימיים של כף הרגל, שליטה מוטורית לקויה בקשת בזמן עומס, חוסר יציבות בהליכה או בריצה, או הגבלה בטווח תנועה בקרסול ובאצבעות. תרגיל שנבחר ללא קשר לליקוי הספציפי צפוי לתרום פחות. עדיפות ניתנת לתרגילים שמשולבים בהדרגה עם עומס פונקציונלי (עמידה, הליכה, ריצה) ולא נשארים ברמת תרגיל בידוד בלבד. עמוד תרגילים מורחב וממוקד עשוי להתפרסם באתר בעתיד.

הערת דיוק חשובה: מחקר משנת 2009 שעוסק בתרגילי התנגדות ומדרסים לטיפול בפלטפוס נרכש אצל מבוגרים (Kulig et al.) אינו מחקר על "פלטפוס גמיש" כללי. האוכלוסייה שנחקרה כללה 36 מבוגרים עם Tibialis Posterior Tendinopathy בדרגה I או II, במעקב של 12 שבועות ובהשוואה בין שלוש קבוצות טיפול (מדרס+מתיחות; מדרס+מתיחות+חיזוק קונצנטרי; מדרס+מתיחות+חיזוק אקסצנטרי). [22] מדובר במחקר על תת-אוכלוסייה קלינית ספציפית (טנדינופתיה של הגיד השוקי האחורי בשלב מוקדם), לא הוכחה כללית לגבי תרגילי חיזוק בכל מקרה של קשת נמוכה.

מדרסים והנעלה

מדרסים הם כלי טיפולי אפשרי כשיש תלונה בפועל – לא אמצעי "לתקן" את מבנה כף הרגל לצמיתות.

מה אומרת הראיה המחקרית על מדרסים בפלטפוס אצל מבוגרים?

סקירה שיטתית שבדקה את הראיות למדרסים בפלטפוס אצל מבוגרים (12 מחקרים) מצאה שרוב המחקרים היו באיכות מתודולוגית נמוכה, וכי קיים חוסר משמעותי בעדות איתנה התומכת בשימוש נרחב במדרסים בקבוצה זו. [17]

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה נוספת (9 מחקרים, ילדים ומבוגרים) מצאה שבשל שונות רבה בין עיצובי המחקרים, לא ניתן להסיק מסקנה חד-משמעית שמדרסים יעילים בכף רגל שטוחה גמישה בילדים ובמבוגרים יחד – אך המטה-אנליזה הראתה שמדרסים עשויים לסייע בהפחתת כאב אצל מבוגרים באופן ספציפי. [18]

חשוב לתקן טעות נפוצה: סקירת Cochrane הידועה בנושא כפות רגליים ומדרסים (Hawke ואחרים) עוסקת בפאסציטיס פלנטרית, דלקת מפרקים שגרונית, כף רגל קשתית (Pes Cavus), Hallux Valgus וארתריטיס אידיופתית נעורים – לא בפלטפוס סימפטומטי. אין לצטט אותה כהוכחה ל"עדות חזקה לטובת מדרסים מותאמים אישית בפלטפוס".

המסקנה הזו עקבית עם הממצאים שכבר תועדו בעמוד עקרונות התאמת מדרסים: אין יתרון עקבי במחקרים למדרס מותאם אישית (custom) על פני מדרס מוכן (prefabricated) איכותי אצל כלל המטופלים.

עקרונות ההתאמה הקליניים שלי

הרשימה הבאה משקפת גישה קלינית וניסיון מקצועי אישי בהתאמת מדרסים, ולא רק המלצה מבוססת-מחקר ישירה בכל סעיף.

1. גיאומטריה לפני חומר: הצורה של המדרס (עומק, קונטור, זוויות) קובעת את האפקט הביומכני יותר מסוג החומר עצמו. מחקר הראה שעובי המעטפת (shell) וזוויות פוסטינג משפיעים באופן מובהק על נוקשות הקשת של המדרס. [25]
2. קונטור קשת ומגע מלא (Total Contact): מדרס שעוקב מקרוב אחר צורת כף הרגל מפזר עומס על פני שטח גדול יותר, בניגוד למדרס שנוגע רק בנקודות בודדות.
3. עומק גביע העקב (Heel Cup): גביע עמוק יותר יכול לסייע בייצוב העקב, בהתאם לצורך הקליני הספציפי.
4. נוקשות (Stiffness): נבחרת בהתאמה למשקל המטופל, לרמת הפעילות ולעומס הצפוי – לא לפי כלל אצבע קבוע של "רך" או "קשיח".
5. דש מדיאלי (Medial Flange): תוספת שיכולה לסייע בבקרת פרונציה מוגזמת אצל מטופלים נבחרים.
6. פוסטינג וזוויות תיקון (Rearfoot Posting): שימוש נבחר, לא גורף. פוסטינג אינו "החומר הפעיל" שקובע לבדו את ההצלחה הטיפולית – הוא כלי אחד מתוך מכלול.
7. Medial Heel Skive: שימוש נבחר במקרים מסוימים. מחקר מכני הראה ש-skive של 4 מ"מ או 6 מ"מ מגדיל את שיא הלחץ באזור העקב המדיאלי בכ-15% וכ-29% בהתאמה, בכפות רגליים א-סימפטומטיות שטוחות/פרונטיות. [26] זוהי עדות מכנית בלבד – היא מראה שינוי בלחץ, לא הוכחה לעליונות קלינית, ואין להציג 4 מ"מ כ"מינון תקני" אחיד.
8. סבילות המטופל (Patient Tolerance): מדרס "אופטימלי על הנייר" שהמטופל אינו יכול לסבול לאורך זמן אינו טיפול מוצלח בפועל.
9. כיוונון עדין (Fine Tuning): התאמות לאחר המסירה הראשונית – שינויי פוסטינג, ריפוד או קונטור – הן חלק אינטגרלי מהתהליך, לא סימן לכישלון בהתאמה הראשונית.
10. אינטראקציה עם הנעל: מדרס טוב חייב להתאים לנעל שבה הוא בפועל ישמש – מדרס מצוין בנעל לא מתאימה לא יתפקד כראוי.

הנעלה ונעליים תומכות-תנועה

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה עדכנית (2025) שבחנה נעלי Motion Control מצאה הפחתה משמעותית בטווח הקצר ב-Peak Rearfoot Eversion בהשוואה לנעל סטנדרטית, אך ציינה שהמחקרים הכלולים היו באיכות מתודולוגית בינונית ושנדרש מחקר נוסף כדי להבין את המשמעות הקלינית ארוכת הטווח. [27]

מנגד, מחקר מבוקר אקראי בקרב מתגייסים לחיל הנחתים האמריקאי, שבו הותאמו נעליים על פי צורת הסוליה (Motion Control / Stability / Cushioned לפי גובה קשת), לא מצא הפחתה מובהקת בסיכון לפציעות בהשוואה לקבוצת ביקורת שקיבלה סוג נעל אחיד. [28]

המשמעות המעשית: יש עדות מכנית לכך שנעלי Motion Control יכולות לשנות תנועת עקב בטווח הקצר, אך אין להציג התאמת סוג נעל לפי צורת כף הרגל ככלל מחייב למניעת פציעות, ואין לקבוע כלל נוקשה כמו "חובה נעל עם heel counter קשיח" או "נעל רכה תמיד מבטלת את אפקט המדרס" – הנעל היא גורם אחד מתוך מערכת שלמה (מדרס, פעילות, עומס, מבנה כף רגל).

לבחירת נעליים כללית מעבר להקשר הביומכני הספציפי הזה, ראו את העמוד המורחב: נעליים והנעלה.

PCFD – כשפלטפוס הופך למחלה מתקדמת

כפי שהוסבר בסעיף 2, Progressive Collapsing Foot Deformity (PCFD) הוא מצב שונה מהותית מקשת נמוכה חוקתית או התפתחותית. חשוב להבין: PCFD אינו שם נרדף גורף לכל מקרה של תפקוד לקוי בגיד השוקי האחורי (PTT) – רוב מקרי ה-PTT dysfunction בשלב מוקדם אינם מתקדמים בהכרח לדפורמציה מלאה, ואין להציג את הקשר ביניהם כמובן מאליו וגורף. [1,2,30]

מתי לחשוד ב-PCFD?

• קריסת קשת שמחמירה באופן הדרגתי לאורך זמן, ולא יציבה כפי שהייתה שנים.
• כשל במבחן העמידה על קצות האצבעות (Heel-Rise) או קושי לבצע אותו.
• נפיחות וכאב לאורך מסלול הגיד השוקי האחורי, מתחת לקרסול הפנימי.
• סימן "יותר מדי אצבעות" (Too Many Toes) שמחמיר.

טיפול שמרני מוקדם

בשלבים המוקדמים (Stage I-II), מחקר מבוקר בקרב 47 מטופלים עם Tibialis Posterior Tendon Dysfunction בדרגה I או II, שטופלו בפרוטוקול לא-ניתוחי מובנה של מדרס ותרגילים, מצא כי ל-39 מתוך 47 (כ-83%) הייתה תוצאה תפקודית מוצלחת, ו-42 (כ-89%) דיווחו על שביעות רצון; 5 מטופלים (כ-11%) נזקקו לניתוח לאחר כישלון הטיפול השמרני. [23] חשוב לדייק: מדובר בתוצאה בקבוצה ספציפית של מטופלים עם Stage I-II PTTD – לא ב"80% מכלל מקרי הפלטפוס", ולא בהבטחה לתוצאה דומה בכל דרגה או סוג של קשת נמוכה.

מדרסים ייעודיים ל-PCFD

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה עדכנית שבחנה מדרסים וסדים ייעודיים ל-PCFD (14 מחקרים) מצאה שיפורים בציוני כאב, תפקוד ושביעות רצון, ושינויים ביומכניים מדידים כמו הפחתת eversion של העקב והגברת plantarflexion של כף הרגל הקדמית, בעיקר במכשירים עם תמיכה לטרלית או מפרק מבוקר. [29] הראיה תומכת בטיפול אורתופדי כחלק ממכלול הטיפול, אך אינה מחליפה הערכה אורתופדית מלאה במקרים המתקדמים.

מתי שוקלים ניתוח?

ניתוח נשקל בדרך כלל כאשר טיפול שמרני נכשל, כשיש כאב משמעותי המגביל תפקוד, או בדפורמציה מתקדמת. סקירה עדכנית (2026) מדגישה שהטיפול הניתוחי כיום מתוכנן באופן פרטני לפי מרכיבי הדפורמציה הספציפיים של כל מטופל (למשל מידת הגמישות, מיקום הקריסה, מעורבות הקרסול) ולא לפי נוסחה קבועה של "שלב = ניתוח מסוים". [3] בהתאם לכך, אין לקבוע כללים גורפים כמו "כל מקרה בשלב מסוים דורש ארתרודזיס משולש" או "כל כיב או נקע חוזר הם התוויה מוחלטת לניתוח" – ההחלטה תלוית-מטופל ומתקבלת בהתייעצות עם מנתח כף רגל וקרסול.

לסיכום

פלטפוס אינו מצב אחיד – יש הבדל מהותי בין קשת נמוכה גמישה, נפוצה וללא משמעות קלינית, לבין דפורמציה מתקדמת (PCFD) שדורשת מעקב וטיפול מותאם. אצל ילדים, קשת נמוכה ללא תלונה היא לרוב שלב תקין בהתפתחות ואינה מצריכה מדרסים "מונעים". כאשר יש כאב בפועל, המחקר תומך בגישה משולבת של תרגילים, מדרסים במקרים מתאימים והתאמת הנעלה – תוך הבנה שהקשר בין מבנה כף הרגל לכאב באזורים שונים בגוף הוא לרוב קשר של גורם סיכון ואסוציאציה, לא שרשרת סיבתית מוכחת וליניארית. הטיפול הנכון תמיד מותאם לתלונה, לתפקוד ולצרכים הספציפיים של המטופל – לא לצורת כף הרגל בלבד.

שאלות נפוצות

יש לי כף רגל שטוחה אבל אין לי שום כאב – האם אני חייב לטפל בזה?

לא. פלטפוס ללא תלונה הוא ממצא מבני נפוץ שאינו מצריך טיפול. אנשים רבים חיים עם קשת נמוכה משמעותית ופעילים לחלוטין ללא מגבלה כלשהי.

האם כף רגל שטוחה אצל ילד תתקן את עצמה?

ברוב המקרים כן מדובר בשלב תקין בהתפתחות, אך אין גיל סף מוגדר ומוכח מדעית שבו זה "חייב" לקרות. אם אין תלונה, קושי בפעילות או א-סימטריה בולטת – מעקב הוא בדרך כלל מספיק, ואין צורך במדרסים "מונעים" כברירת מחדל.

האם מדרס מותאם אישית עדיף על מדרס מוכן בפלטפוס?

המחקר אינו מראה יתרון עקבי למדרס מותאם אישית על פני מדרס מוכן איכותי אצל כלל האוכלוסייה עם פלטפוס. מדרס מותאם אישית הופך רלוונטי כשיש צורך ספציפי שלא ניתן להשיג במוצר מוכן, או כשמדרס מוכן נוסה ולא נתן מענה.

האם פלטפוס גורם לכאבי ברך וגב?

המחקר מראה קשרים וגורמי סיכון סטטיסטיים בין מבנה כף הרגל לכאבים באזורים אלה, אך אין הוכחה לשרשרת סיבתית ליניארית ומוכחת מהרגל דרך הברך והאגן ועד לגב. כאב ברך או גב יכול לנבוע מגורמים רבים, ומצריך הערכה נפרדת של כל מקטע.

מהו PCFD ובמה הוא שונה מ"סתם" פלטפוס?

PCFD (Progressive Collapsing Foot Deformity) הוא מונח קליני עדכני לדפורמציה תלת-ממדית מתקדמת, המערבת קריסת קשת יחד עם valgus של העקב ולעיתים מעורבות נוספת. הוא שונה מקשת נמוכה חוקתית ויציבה, שנפוצה בהרבה ואינה מתקדמת. הסימן המרכזי המבדיל הוא החמרה הדרגתית לאורך זמן, לא רק מבנה שטוח.

האם תרגיל Short Foot הוא הפתרון היעיל ביותר לפלטפוס?

העדות הקיימת מעורבת: יש מחקרים מקדימים שמראים שינוי מדיד בקשת, אך מטה-אנליזה עדכנית לא מצאה הבדל עקבי בהשוואה לביקורת בכל המדדים, למעט כשמשך האימון עלה על 6 שבועות. מדובר בתרגיל בעל פוטנציאל, לא בפתרון מוכח ואוניברסלי לכל מקרה.

האם צריך נעל עם תמיכה מיוחדת (Motion Control) בגלל פלטפוס?

לא כלל אוטומטי. יש עדות לכך שנעלי Motion Control יכולות להפחית תנועת עקב מוגזמת בטווח הקצר, אך מחקר גדול בקרב מתגייסים צבאיים לא מצא שהתאמת סוג נעל לפי צורת כף הרגל מפחיתה משמעותית את הסיכון לפציעה. הבחירה צריכה להתחשב בנוחות, בפעילות ובתלונה הספציפית של המטופל.

מתי כדאי לפנות להערכה מקצועית בגלל פלטפוס?

כדאי לפנות כאשר יש כאב, נפיחות לאורך הגיד השוקי האחורי, קושי לעמוד על קצות האצבעות, החמרה הדרגתית במבנה כף הרגל, א-סימטריה בולטת בין הרגליים, או קשת שאינה "חוזרת" כלל גם ללא עומס (חשד לפלטפוס נוקשה). לכאבים נוספים באזור כף הרגל שאינם קשורים ישירות לפלטפוס, ראו גם: כאבים בכף הרגל – מפת דרכים.

מקורות נבחרים

1. Myerson MS, Thordarson DB, Johnson JE, Hintermann B, Sangeorzan BJ, Deland JT, Schon LC, Ellis SJ, de Cesar Netto C. Classification and Nomenclature: Progressive Collapsing Foot Deformity. Foot Ankle Int. 2020;41(10):1271–1276. doi:10.1177/1071100720950722.
2. Hong VY, Lee DC, Smith RW, Harris TG. So What Exactly Is Progressive Collapsing Foot Deformity? J Am Acad Orthop Surg. 2025;33(16):e940–e948. doi:10.5435/jaaos-d-24-01499.
3. Mc Donald S, et al. Progressive collapsing foot deformity: an instructional review. Eur J Orthop Surg Traumatol. 2026;36(1):224. doi:10.1007/s00590-026-04807-w.
4. Uden H, Scharfbillig R, Causby R. The typically developing paediatric foot: how flat should it be? A systematic review. J Foot Ankle Res. 2017;10:37. doi:10.1186/s13047-017-0218-1.
5. Pfeiffer M, Kotz R, Ledl T, Hauser G, Sluga M. Prevalence of flat foot in preschool-aged children. Pediatrics. 2006;118(2):634–639. doi:10.1542/peds.2005-2126.
6. Wenger DR, Mauldin D, Speck G, Morgan D, Lieber RL. Corrective shoes and inserts as treatment for flexible flatfoot in infants and children. J Bone Joint Surg Am. 1989;71(6):800–810.
7. Evans AM, Rome K, Carroll M, Hawke F. Foot orthoses for treating paediatric flat feet. Cochrane Database Syst Rev. 2022;1:CD006311. doi:10.1002/14651858.CD006311.pub4.
8. Rao UB, Joseph B. The influence of footwear on the prevalence of flat foot. A survey of 2300 children. J Bone Joint Surg Br. 1992;74(4):525–527.
9. Hollander K, de Villiers JE, Sehner S, Wegscheider K, Braumann KM, Venter R, Zech A. Growing-up (habitually) barefoot influences the development of foot and arch morphology in children and adolescents. Sci Rep. 2017;7(1):8079. doi:10.1038/s41598-017-07868-4.
10. Neal BS, Griffiths IB, Dowling GJ, Murley GS, Munteanu SE, Franettovich Smith MM, Collins NJ, Barton CJ. Foot posture as a risk factor for lower limb overuse injury: a systematic review and meta-analysis. J Foot Ankle Res. 2014;7:55.
11. Boling MC, Padua DA, Marshall SW, Guskiewicz K, Pyne S, Beutler A. A prospective investigation of biomechanical risk factors for patellofemoral pain syndrome: the Joint Undertaking to Monitor and Prevent ACL Injury (JUMP-ACL) cohort. Am J Sports Med. 2009;37(11):2108–2116.
12. Gross KD, Felson DT, Niu J, Hunter DJ, Guermazi A, Roemer FW, Dufour AB, Gensure RH, Hannan MT. Association of flat feet with knee pain and cartilage damage in older adults. Arthritis Care Res (Hoboken). 2011;63(7):937–944.
13. Kosashvili Y, Fridman T, Backstein D, Safir O, Bar Ziv Y. The correlation between pes planus and anterior knee or intermittent low back pain. Foot Ankle Int. 2008;29(9):910–913.
14. Irving DB, Cook JL, Menz HB. Factors associated with chronic plantar heel pain: a systematic review. J Sci Med Sport. 2006;9(1–2):11–22.
15. Buldt AK, Allan JJ, Landorf KB, Menz HB. The relationship between foot posture and plantar pressure during walking in adults: A systematic review. Gait Posture. 2018;62:56–67.
16. Buldt AK, Forghany S, Landorf KB, Levinger P, Murley GS, Menz HB. Foot posture is associated with plantar pressure during gait: A comparison of normal, planus and cavus feet. Gait Posture. 2018;62:235–240. doi:10.1016/j.gaitpost.2018.03.005.
17. Herchenröder M, Wilfling D, Steinhäuser J. Evidence for foot orthoses for adults with flatfoot: a systematic review. J Foot Ankle Res. 2021;14(1):57. doi:10.1186/s13047-021-00499-z. PMID:34844639.
18. Oerlemans LNT, Peeters CMM, Munnik-Hagewoud R, Nijholt IM, Witlox A, Verheyen CCPM. Foot orthoses for flexible flatfeet in children and adults: a systematic review and meta-analysis of patient-reported outcomes. BMC Musculoskelet Disord. 2023;24(1):16. doi:10.1186/s12891-022-06044-8. PMID:36611153.
19. Mulligan EP, Cook PG. Effect of plantar intrinsic muscle training on medial longitudinal arch morphology and dynamic function. Man Ther. 2013;18(5):425–430.
20. Cheng J, Han D, Qu J, Liu Z, Huang Y. Effects of short foot training on foot posture in patients with flatfeet: A systematic review and meta-analysis. J Back Musculoskelet Rehabil. 2024;37(4):839–851.
21. Elsayed W, Alotaibi S, Shaheen A, Farouk M, Farrag A. The combined effect of short foot exercises and orthosis in symptomatic flexible flatfoot: a randomized controlled trial. Eur J Phys Rehabil Med. 2023;59(3):396–405.
22. Kulig K, Reischl SF, Pomrantz AB, Burnfield JM, Mais-Requejo S, Thordarson DB, Smith RW. Nonsurgical management of posterior tibial tendon dysfunction with orthoses and resistive exercise: a randomized controlled trial. Phys Ther. 2009;89(1):26–37.
23. Alvarez RG, Marini A, Schmitt C, Saltzman CL. Stage I and II posterior tibial tendon dysfunction treated by a structured nonoperative management protocol: an orthosis and exercise program. Foot Ankle Int. 2006;27(1):2–8.
24. Crone AM, Omar IM, Bronson AM, Mutawakkil MY, Selley RS, Weaver JS, Klauser AS, Taljanovic MS. Guide to lower extremity radiologic measurements: part 3 ankle and foot. Skeletal Radiol. 2026;55(7):1487–1511. doi:10.1007/s00256-026-05188-1. PMID:41910800.
25. Tavera Pelaez AS, Farahpour N, Griffiths IB, Moisan G. Thick shells and medially wedged posts increase foot orthoses medial longitudinal arch stiffness: an experimental study. J Foot Ankle Res. 2023;16:11. doi:10.1186/s13047-023-00609-z.
26. Bonanno DR, Landorf KB, Munteanu SE, et al. The effect of different depths of medial heel skive on plantar pressures. J Foot Ankle Res. 2012;5:20. doi:10.1186/1757-1146-5-20.
27. Esmaeili A, Jafarnezhadgero AA, et al. Short-Term Effects of Wearing Commercially and Non-commercially Available Motion Control Footwear Versus Standard Shoes on Running Biomechanics in Adults: A Systematic Review with Meta-analysis. Sports Med Open. 2025.
28. Knapik JJ, et al. Injury reduction effectiveness of assigning running shoes based on plantar shape in Marine Corps basic training. Am J Sports Med. 2010.
29. Khaliliyan H, Vosoughi AR, SharafatVaziri A. Clinical and biomechanical outcomes of orthotic devices for progressive collapsing foot deformity: a systematic review and meta-analysis. Foot Ankle Surg. 2026;32(1).
30. Godoy-Santos AL, Schmidt EL, Chaparro F. What Are the Updates on Epidemiology of Progressive Collapsing Foot Deformity? Foot Ankle Clin. 2021;26(3):407–415.